החומצה ההיאלורונית ותמורותיה התגלו על-ידי צוות חוקרים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית בשנת 1934. אותם חוקרים גילו את יכולתה של החומצה היאלורונית לסייע בשמירה על הלחות והנפח של העור. הניסוי הראשון כלל שאיבה של חומצה היאלורונית מעינה של פרה, והשם הוא למעשה הלחם של המילים 'זכוכית' ו'סוכר' ביוונית.
חומצה היאלורונית המשולבת עם לובריצין בכוחה להגביר סמיכות של נוזל נתון, כמו גם הגברת הלחות באזור המיועד. בשנים האחרונות קיימת חשיפה צרכנית מוגברת למהלכים של חברות קוסמטיקה רבות אשר הטמיעו את החומצה ההיאלורונית במוצריהן. בד בבד, אחת השאלות המהותיות בנושא , חגו ועדיין חגות סביב האפקטיביות שבשימוש בתכשיר קוסמטי המכיל חומצה היאלורונית ומיועד לספיגה באמצעות מריחה על העור , ללא הזרקה.
עניין עיקרי אשר שופך מעט אור על שאלה חשובה זו , הוא לא אחר מאשר מציאת ההבדלים במיצוק עורן של נשים אשר להן הוזרקה חומצה היאלורונית , לעומת אלו אשר רק מרחו תכשיר. ההבדלים בשטח די מורגשים גם לעין ההדיוטה יש לציין.
